ארוחות

קבלו סיר אורז פרסי שהוא בעצם מקלובה שהיא בעצם מקלובה עם בצלים ממולאים. הסיר שהשתמשתי הוא דרעק לא נורמלי וחייבים להשתמש בטפלון במידה ורוצים מקלובה

כולנו חיים במותחן פסיכולוגי מזוויע שהופך את הבטן וקורע את הלב. נעים בין ייאוש לתקווה, בין תסכול לזעם. אני כל בוקר נלחם לחייך כדי לא

ראיתי איזה סרטון לפני המלחמה עוד של מישהי שמכינה דים סאם בצורת ורד, וזה היה כה יפה ורומנטי, והחלטתי להכין משהו בסגנון. זה היה יום

אני לא מספר לילדים שלי קלישאות על אוכל. תאכלו גזר ותראו למרחקים. תנשנשו תרד ותהיו חזקים כמו פופאי (אין להם מושג מי זה בכלל). אני

ביום רביעי, שבוע הבא, אני הולך לעשות ערב איטלקי מהמם לנערות ונערי כפר עזה שפונו לשפיים. החלטתי שמעבר לפסטות ופיצות ועוד קלישאות איטלקיות מנצחות, אלמד

לא יודע מה אבל אין לי ממש מצב רוח לכתוב לכם פה פתיח ארוך על המנה. יום כזה. רק אגיד שהיא באמת טעימה ברמות, מרשימה

מפרום בתנור, ללא טיגון. כן. לא שיש לי בעיות עם טיגון. מרבית חבריי הטובים היו מטגנים נפלאים. אני חושב שבעבר גם יצאתי עם מטגנת אבל

בא לכם להכין משהו טעים? לבשל עם הילדים? לבד? סידרתם כבר את כל המזווה מאה פעם? כמה פעמים איפרו אתכם? כמה פעמים בכיתם פתאום ככה

היה לי גם מצב רוח דרעק בבוקר אז יצאתי לגינה להכין קציצות, כי יש כבר לרגע בבקרים אווירה של סתיו. גיליתי שנגמר הגז במטבח חוץ

אנחנו מתים על אוכל מקסיקני ולפני כמה שנים טובות ישבנו בלה אסקינה במנהטן, שזו מסעדה מקסיקנית עם מרתף שהוא בר מקסיקני והעברנו שם האמת כמה

הנה זה קורה. מחר כבר ערב ראש השנה ואחרי אינסוף מתכונים, הנה אחד אחרון אהוב עלי במיוחד – עוף ממולא אורז בסמטי. ומילה אישית ממני:

אחת לכמה זמן יש איזו המצאה קולינרית שאני מתעצבן ממש שלא אני חשבתי עליה קודם, ואני מדבר על הבצקים המצוננים של שמרית. אני מדגיש –