מאפים מלוחים

את השטוחים האלו אני אוהב לנגב עם חמאה. למה דווקא עם חמאה? כי זה מביא לי פלאשבק לילדות לסבתא שרה ז״ל האהובה שלי שהייתה מכינה

הקרקרים האלו זה הדבר הפשוט בעולם ומעבר לזה שהם מתאימים לסוכרתיים, צליאקים, כאלו שנמנעים מגלוטן, פליאו, קיטו ודל פחמימה (שכחתי מישהו?) הם קודם כל ממש

ריח של מאפייה עם ארומה של חמאה צהובה ורייחנית. הבצק פה הוא כמובן קיטוגני והכי פשוט להכנה. חמאה ירוקה עם שום כתוש וזהו אתם בתוך

לחם פרסי נקרא גם נאן ברברי (נאן זה לחם) השם בא מהמילה “ברבר”, שם של עם שישב בגבול המזרחי של איראן (כיום באזור אפגניסטן), ולא

אמש התקיימה ארוחה קטוגנית. סרוויס שלם במסעדה שכולו הוקדש לתזונה הקטוגנית: אפס שמני זרעים, ללא סוכר לסוגיו, דל עד מאד בפחמימות עשיר בחלבון ושומן מן

חשבתם פעם מה באמת ממלא אתכם מבפנים? מה גורם לכם אושר אמיתי? מתי תהיתם לאחרונה לפני השינה למה בעצם באתם לעולם הזה? האם יש משמעות

חזרנו אתמול מאילת והיה ממש נחמד. הילדים עפו על הדגים במצפה התת ימי ואפילו על הדגים במסעדת המפלט האחרון, אבל אז זה הכה בי: אין

אנשים אוהבים פיתות. יש משהו מאד מנחם בכיס של פיתה שעוטף את האוכל שלנו. שומר עליו שלא יפול לשום מקום מלבד לתוך הגוף שלנו. דפנות

יום אחד, במשבר גיל החמישים, אטוס ערום לחוף מבודד בצד השני של העולם, אתהלך כמו תמהוני בג׳ונגל, אצוד ואלקט ואז כשארגיש מספיק בטוח בעצמי אפתח

הכנתי לכם ריל ממש חמוד על מה שכל החיים לא סבלתי את השם שלה: קיש. רק המילה קיש הביאה לי רעד בגוף. לא משנה שבמשך

התעוררתי היום בתחושה נוראית. אני בטח לא שונה מרובכם שמתעוררים ככה כבר 11 חודשים. זה מרגיש כאילו אנחנו בסרט אימה של במאי פסיכופט שטרם סיים

המתכון לפוקאצ׳ה הקטוגנית הזו מתבסס על המתכון של סיגל מיארה שהכניסה אותי לפני כמה שנים לעולם הקטוגני, ולצערה לא הבינה שגזרה את דינה שנים קדימה.