פסטות

הסיבה שאני מכין בבית שימורי עגבניות היא בעצם שלוש סיבות שונות: 1. זה קל, כיף ואני מת על משחקים במטבח ושימור שיטות מסורתיות ישנות. 2.

יערה האהובה איתגרה אותנו בהכנת מנה שכוללת אחד או יותר ממזונות העל של ברא. בחרנו להכין קארי ירוק חריף עם סרפד ומאצ'ה. זה יצא נדיררר

נתחיל בזה שניתן לקנות פסטו. לא חייבים להכין. היתרון בלהכין מתבטא בשלושה דברים עיקריים: 1. טריות 2. טעם 3. הכנסת שינויים במתכון הקלאסי ועדיין, אתם

לכבוד ארוחת שבועות שירנקה ביקשה מנת פסטה. בחוץ תחושת כאוס טוטאלית, הייתי חייב משהו שינסה להכניס מעט חגיגיות במקום שכבר מזמן לא חגיגי וככה נולדה

רוטב רוזה זה מסוג הרטבים האלו שהם כאילו הכי פשוטים אבל עם נגיעה קטנה ותשומת לב הם הופכים מופלאים. יש כאלו שמכינים את הרוטב משילוב

בסוף תהלוכת הטרקטורים המסורתית לכבוד חג השבועות, היינו מתאספים כל הכפר ברחבת הדשא הירוקה מול האנדרטה לחללי הישוב. ככה זה בארץ. שכול ושמחה מהולים זה

אני לא מעריץ מושבע של פסטה ברוטב פטריות. לא כי זה לא טעים חלילה אלא כי זה נהיה בית זו*ות. כל בית קפה מסריח זורק

את המנה של שורבה טריפוליטאית (יש גם גרסה עיראקית עם אורז ועוף), שירנקה גילתה לי לפני 12 שנה. בערך. היינו בתחילת הקשר הזוגי שלנו, ושירנקה

כולנו חיים במותחן פסיכולוגי מזוויע שהופך את הבטן וקורע את הלב. נעים בין ייאוש לתקווה, בין תסכול לזעם. אני כל בוקר נלחם לחייך כדי לא

לא יודע מה אבל אין לי ממש מצב רוח לכתוב לכם פה פתיח ארוך על המנה. יום כזה. רק אגיד שהיא באמת טעימה ברמות, מרשימה

בא לכם להכין משהו טעים? לבשל עם הילדים? לבד? סידרתם כבר את כל המזווה מאה פעם? כמה פעמים איפרו אתכם? כמה פעמים בכיתם פתאום ככה

תעצרו רגע את החיים שלכם ותקשיבו לי טוב: בצק פסטה על בסיס חמאה!!! והכי קל בעולם להכנה, ולא רק זה הכי נוח ביקום לעבוד איתו.