חגים

בגיל 14 חזרתי מאישפוז בסורוקה הביתה מפוצץ בסטרואידים. מעבר לזה שסטרואידים הם מכת מוות לעצמות שלנו ולשאר הגוף בערך הם גם מעוררי רעב קיצוני. כל

אף לא הייתי איש משפחתי, מעולם לא חיבבתי חגים ובמשך שנים היה לי תירוץ נפלא להעדר מהחגיגות: עבודתי כטבח. הייתי הראשון להתנדב לקחת משמרת חג

בנוה איתן שבעמק המעיינות ישנו מקום מיוחד במינו בשם המרכז להנהגת הבריאות בהובלתו וניצוחו של אורי מאיר צ׳יזיק. מי שטרם שמע עליו זו ההזדמנות שלכם

קיבלתי ממגנוס את סיר הפלא My pan, שזה בעצם סיר אידוי וטיגון עם מסננת בילד אין, כלום לא נדבק אליו והוא באמת אחד האהובים. ישבנו

אמא שלי התמכרה לבישולים האינסטגרמים איתי והגיעה מלהבים הרחוקה לאפות עוגת קוקוס שוקולד וקפה כשל"פית לחלוטין. זו עוגה טעימה כמובן לכל השנה אבל היא הסמל

אמא שלי מכינה מרק עוף עם המון ירקות: פלפלים, קישואים, כרוביות, תפוחי אדמה ועוד. אני הרבה יותר מנימליסטי עם הירקות אבל מקפיד להוסיף שורש כורכום

קניידלך זה אחד המאכלים שאני הכי אוהב. אני אוהב אותם רכים, גדולים, מלאי טעם ובשלוש שנים האחרונות נטולי קמח מצה. מכיוון שלא יכולתי לוותר על

סבתא עדנוש, אמא עדנה, איך שבא לכם – האישה שאני הכי נהנה לבשל איתה. נשבע לכם. היא מטורללת, מצחיקה, זורמת, חצופה, לא דופקת חשבון ומפוצצת

עוגת גבינה אפויה של סבתא שרה ז"ל האהובה שלי. עוגה שהייתה מלווה אותנו כל השנה אפילו שהיא כשרה לפסח. היא טעימה, מתקתקה, זהובה, תפוחה, קלה

כל הקציצות אלנו בבית ללא גלוטן. שנים הוספתי לחם או פירורי לחם לקציצות ולא אשקר – יש לזה את הקסם הנכון, אבל בהחלט ניתן להכין

בחודשים האחרונים אני חוקר את ״תנועת ההאטה״. לפני זמן מה מצאתי את עצמי מאיץ בילדים להתלבש מהר בבוקר כדי לסיים את הטרפת של הבוקר, להעיף

כשהייתי ילד הייתי נוסע עם אבא שלי לחבר שלו ברהט – ישוב בדואי בנגב ממש ליד הכפר בו גדלתי. אבא שלי איש חינוך והחבר שלו