שירנקה

את המנה של שורבה טריפוליטאית (יש גם גרסה עיראקית עם אורז ועוף), שירנקה גילתה לי לפני 12 שנה. בערך. היינו בתחילת הקשר הזוגי שלנו, ושירנקה

יש טריק פשוט וקל להכנת לימון כבוש וכבר אספר לכם אותו, אבל קודם תדעו שאני לא משקר. שירנקה מאוהבת בלימונים. לימון זה המתחרה הכי גדול

יש טרנד של מוס שוקולד שרץ כבר תקופה, ואין לי מושג אם אתם יודעים, אבל יש לי שלושה ילדים, ואני לא יודע אם אתם יודעים

ילדים אוהבים לאכול עם הידיים ואני אוהב ילדים (ואנשים) שאוכלים עם הידיים. אני אוכל עם הידיים. גם במקומות ציבוריים שכללי הנימוס מגבילים אותנו, אבל לילדים

חד משמעית, לביבות תירס וגבינה הן הלביבות האהובות על הילדים, וזה לא פלא הן כוללות גבינות טעימות, תירס מתקתק, אחרי טיגון הן קראנצ׳יות – מה

בחיים לא ביקשתי מאחד הילדים שלי ״לתת נשיקה לסבתא״. ז״א, לא רק לסבתא, אלא לכל מבוגר. אני סבלתי ברמות שהכריחו אותי לתת נשיקה בלחי לסיסיליה

מפרום בתנור, ללא טיגון. כן. לא שיש לי בעיות עם טיגון. מרבית חבריי הטובים היו מטגנים נפלאים. אני חושב שבעבר גם יצאתי עם מטגנת אבל

אנחנו מתים על אוכל מקסיקני ולפני כמה שנים טובות ישבנו בלה אסקינה במנהטן, שזו מסעדה מקסיקנית עם מרתף שהוא בר מקסיקני והעברנו שם האמת כמה

אז מתי פגשתי לראשונה ולאחרונה בחיי את קים קרדשיאן בלייב. פייס טו פייס, כמו אחוקים מהצבא? זה היה בשיא המקריות שחלקנו מסטינג במסעדת קארבון האגדית

לפני יומיים שירנקה חזרה מפלידייט של אחרי הגן עם כתם של רוטב עגבניות על לחי שמאל שלה. ממש בחיבור עם הפה. אני לא בעל חשדניסט

קבלו פאי רועים של אמא של שירנקה (ארגנטינאית מלידה) לרוב אנחנו מכירים את הגרסה האנגלית והכבדה של הבשר עם הפטריות, אבל פה מוותרים על הכל

איזה מטורף זה שאוכל משפיע ככה על כל חלק בחיים שלנו. אני לא מדבר על אוכל ברמת התזונה לגוף והשפעותיה, אלא בחוויות, בתרבות, בזיכרונות, בנפש.