קיטו

חזרנו אתמול מאילת והיה ממש נחמד. הילדים עפו על הדגים במצפה התת ימי ואפילו על הדגים במסעדת המפלט האחרון, אבל אז זה הכה בי: אין

אנשים אוהבים פיתות. יש משהו מאד מנחם בכיס של פיתה שעוטף את האוכל שלנו. שומר עליו שלא יפול לשום מקום מלבד לתוך הגוף שלנו. דפנות

יום אחד, במשבר גיל החמישים, אטוס ערום לחוף מבודד בצד השני של העולם, אתהלך כמו תמהוני בג׳ונגל, אצוד ואלקט ואז כשארגיש מספיק בטוח בעצמי אפתח

סושי קלאסי הוא מחוץ לתזונת קיטו למרות שאורז במקרים מסויימים יש גם קטוגנים שאוכלים, אבל בגדול ומבלי לחפור המנה בכללותה מחוץ לתחום. ביום ראשון אין

שתי עוגות נהדרות וקטוגניות. 1. מתכון לעוגת שוקולד יש בבלוג. זה מתכון שזכה ללמעלה ממיליון צפיות ומאות תמונות שלכם ששלחתם לי מבסוטים מהעוגה 2. עוגת

כרוב הוא אחד הירקות האידאליים למילוי. את השיטות הקלאסיות להפרדת עלים כולם כבר מכירים, ואת הטריק שבסרטון הראיתי כבר מזמן אז תבחרו איזו שיטה שבא

כקטוגני אני נמנע ממתוק אפילו אם הוא מגיע מפירות אבל תמר הוא היוצא מן הכלל. בימים של אימון עצים, ממש לפני האימון אני אוכל תמר

אני לא בעד מזון מטוגן באופן כללי אבל אם כבר מטגנים אז נאגטס בטמפורה קטוגנית זו דרך מופלאה לשחיתות קולינרית. לקטוגנים מורכב מעט לעשות טמפורה

4 סיבות למה אני אוהב את העוגיות האלו: 1. הן קטוגניות 2. קלות להכנה 3. טעימות בדיוק כמו המקור 4. הן מארבעה מרכיבים בלבד עוגיות

אתמול ישבתי במרפסת ופתאום קיבלתי ווטסאפ מניר השכנה האהובה שלי. ״איך נכין כנאפה קטוגנית? גבינה לא בעיה, סירופ לא בעיה – אבל מה על הקדאיף?״

ראשית: זה לא ריפוי בעיסוק על פי ההגדרה. ריפוי בעיסוק זה משהו שצריך ללמוד בשבילו ארבע שנים לדעתי והיתרונות החבויים בטיפול כזה הם אגדיים –

לפני ארבע שנים כמעט נחשפתי למתכון ללחם טחינה לראשונה. אני מודה שאני לא מרבה לאפות בבית לחמים קטוגנים אבל אם כבר אז זה אחד הלחמים