אתחיל מהסוף: בשבת בצהריים אני אפר את החוק ואפתח את המרפסת של סוסו דיזינגוף. ממשלת ישראל מוזמנת לחפש אותי.
חופי הים מפוצצים. איקאה וגני הילדים. מותר התקהלויות עד 100 איש. אתם מחזירים משק בקריסה להנעה קלה. אין שום מתווה או אסטרטגייה ברורה או מוסדרת. הנחיות סותרות ובלבול אדיר, ולכן לצערי שכחתם אותנו. לא רק אותנו, אבל אני מרשה לעצמי לפחות לדבר בשם מרבית אנשי האוכל. תנו לנו להושיב במרפסת. נשמור על ההנחיות. נכבד. אנחנו שומרי חוק. תנו לנו להתפרנס. לא נתפס שאני לא יכול להגיש אוכל לאלפי הרוחצים. לא הגיוני שאני לא אגיש סוסו לסועדים שחפצים לשבת ברחוב ולבלוס. אני שומר חוק אבל אני גם אבא. אני לא רעב ללחם (בנתיים) ואמנם קצת חרדתי וכמובן שאני יודע שיש כאלו שנפגעו הרבה יותר. ואני יודע שיש כאלו שכבר ככל הנראה לא יקומו.
אותי לימדו לא לבכות ולא לקטר גם כשהצדק איתך, אלא קודם כל לעבוד, אז בניגוד למנכ״ל משרד הבריאות ומנכל משרד האוצר, בניגוד לשרי הבריאות והאוצר שנטשו באמצע המשבר הגדול ביותר שהמדינה ידעה אי פעם אני רוצה להמשיך ולעבוד. ובדיוק כמו ליצמן, נתניהו, ריבלין ועוד מנהיגים שהפרו את הנחיות הבריאות בליל הסדר (למרות היריקה בפרצוף שהתערבבה נפלא עם הזיעה הקרה מהחרדות, היה מחמם את הלב לגלות שאפילו פוליטיקאים צינים כמוכם, הם בסוף ולמרות הכל אנשים כמונו שרק רוצים לחבק את אהובנו)
אני בשבת גם אפר את החוק ואפתח בסוסו דיזינגוף את המרפסת לישיבה.
יהיו מסכות וכפפות, איזור חיטוי, ריחוק כנדרש, מדידת חום, שמירה על הסדר וכל מה שאני אוכל לעשות על מנת לשמח אנשים, לדאוג לעובדים שלי ולהתפרנס קצת בעצמי. זו זכות בסיסית.
אני מכבד את מי שלא ירצה להגיע. ואני כמובן לא קורא לאף מסעדן למרד. המצב חרבנה. אני מבין הכל. אני לא איש של הפגנות כבר הרבה זמן אבל הפגנה שקטה ותומכת שלכם בדמות הגעה לסוסו ולשבת איתנו וקצת להחזיר את הנורמליות שלנו היא הפגנה ראויה.
תגיעו, מסכות וכפפות, שמרו מרחק, קחו סוסו ושבו. זו תיהיה ההפגנה השמחה בעולמי. אני לא קורא למרד ולא מהפכן בנשמתי, אני בסהכ רוצה קצת שפיות וכבוד עצמי. אני כל לילה לפני השינה מבין שהמסעדנים ננטשו. נשבע לכם שלא ציפיתי לעזרה מהממשלה, אבל בטח לא האמנתי שאקבל התעלמות כה גורפת. לפני חודשים הייתי בעלים של עסקים שפירנסו כמעט חמש מאות עובדים. היום אני מבקש את הזכות לעבוד. אם אקבל קנס אבין זאת, מקווה שאצליח לשלם. במידה ותכנסו לכלא, לפחות אוכל לספר למון וריי שאבא עשה הכל כדי לדאוג להם לעתיד טוב יותר.
לאדון רון חולדאי היקר, אני יודע ומאמין שאתה רוצה תל אביב פועמת ושמחה.
הוכחת לכולנו שאתה רוצה לשקם את העיר ולזרז את החלמתה. אני מושיט לך יד, אנא, הושט ידך חזרה ובוא יחד נרים את העיר האהובה מההריסות. במקום לשלוח פקחים שיגרשו לקוחות ממרפסת המסעדדה אילו אני מצורע, שלח פקר שיעזור לנו לאכוף את הסדר. שייקל עלינו לעשות טוב בעיר.
אני מתכנן לפתוח בשבת. אשמח להיפגש ולעשות הכל בתיאום.
ממשלת ישראל המנופחת, עשיתם עבודה מדהימה בניצחון על הקורונה, סחטיין. עכשיו הגיעה העת שתרשו לנו לחיות. עזבו אותי מפעימה שלוש, לעג לרש, או מענק שלא אקבל.
האמת העצובה היא שאין לי ציפיות מהממשלה אבל את המדינה הזו אני אוהב אהבת נפש, ועליכם ועליכן אני סומך שתגיעו לשמוח איתנו ולהוכיח שלמרות הכל השפיות שולטת.
בשבת סוסו דיזינגוף פותח את המרפסת.
המצב קשה לכולנו, אז לרגל החגיגה העצובה אני מבטיח לפנק אישית כל מי שיבוא לשבת איתי בשבת (אפילו במרחק שני מטר).
אנא, שימרו על ההנחיות ושימרו על ריחוק, סדר והיגיינה.
בואו נעזור למדינה ולמשק להחלים.
אוהב
עומר
