חמש בבוקר.
פאקינג חמש בבוקר השכמתי היום.
אדם המתאגרף היה עסוק בלחלום בתאילנדית, קים האצנית בטח עדיין נחרה בקצב של ק״מ לדקה, אבל אני הקצתי בחמש לפנות בוקר.
ריצה קצרה וקלילה ועוד כמה תרגילים לבדוק שאני עדיין באמת ער. בשש וחצי כבר מאורגן עם שירנקה בדרכים.
בשעה תשע סיימתי סידורים והאמנתי שאלך הביתה לנצל את יום החופש שתיכננתי לעצמי בהכנת ספגטי טרי בבית (התחשק לי אחרי לפחות עשר שנים שלא הכנתי ספגטי לבד – הכוונה לבצק פסטה טרייה ובעזרת שיפוד עץ לגלגל בצק לצינוריות דקיקות וחלולות) במקום זה השבתי להודעת ווטסאפ שגררה אותי לקאליפסו ומשם כבר לסוסו ואז פגישה בסבא ושוב קאליפסו.
מותש ומודע שקיצי מתקרב בקפיצות קנגרו אימתניות, התחלתי את המסע הביתה ואז נזכרתי שאני חייב לעבור במיט מרקט להביא בשר הביתה לקדרה ואין מספיק ירקות ועוד קללות על העולם. מפה לשם נכנסתי הביתה כשביבי בדיוק החליט עבורי שזה רגע דרמטי ובגלל שהטיוי על מיוט אני די מאמין שהוא הכריז שהוא נכנס שותף בחברה של קיילי ג׳אנר או משהו כזה.
בצק הפסטה במקרר. הקדרה (ראגו פסיכוטי לספגטי) תיהיה מוכנה רק בחצות, תמורת שלום אני לא מכין ספגטי עכשיו.
מזל שחבר הביא לי ספגטי לנשנוש כי אחרת ההצהרה הדרמטית של הערב הייתה שאני דינוזאור עם עין סגולה אכל אותי.
