יש שיפודים יפים יותר.
יש שיפודים מצטלמים יותר.
אבל זה השיפוד האהוב עליי.
כבד פרה.
שומן בקר.
כבד.
שומן.
כבד.
לא מתנצל, לא מתחכם.
שיפוד שהבין את מהות השיפוד והחיים.
הכבד נצרב, השומן נמס והופך קריספי, מטפטף, מחבק אותו מכל כיוון.
בין ביס לביס יש רגע כזה שהפה נהיה שקט, חווה אורגזמה עילאית.
אפשר על מחבת ברזל,
אפשר פחמים.
זה לא אוכל לכולם אולי אבל זה נוז טו טייל אמיתי. ניצול חלקים פחות פופולרים. טעימים ומזינים (וזולים)
זה אוכל למי שמחפש עושר אמיתי.
וזה, חד משמעית השיפוד שלי
הצגת פוסט זה באינסטגרם
