21.12.03 היה היום הראשון של החיים החדשים שלי. הובהלתי מחדר הניתוח של כירורגית ג' באיכילוב למחלקה לאשפוז. פרופסור רבאו הכירורג הוציא ממני מטר של מעי מודלק ועם חסימה כמעט מוחלטת, בגלל מחלת הקרהון שחליתי בה בגיל 13 וחצי. היו לי כמה שנים מחרידות בהן לא הצלחתי לאכול ולשתות. מחובר לזונדה או שותה מזון מפורק בטעם של נעל בית. אני חושב שחלפו כמה שנים מהפעם האחרונה שטעמתי פרי או ירק כל שהם. שבוע אחרי הניתוח השתחררתי מבית החולים ושבתי למנוחה בבית של ההורים שלי. ביום שהגעתי אליהם הגיעו חברים ומיד ניגשתי למטבח והחלטתי לפתוח דוכן המבורגר מאולתר (כן כן) וכל חבר קיבל המבורגר מושחת לבקשתו. ואני לראשונה מזה שנים רבות העזתי להכניס בביס אחד לתוכי לחמנייה, בשר טחון עסיסי, חסה ועגבנייה (מהבצל עוד חששתי). הפה נסגר, הכל נלעס ונבלע והר געש מסתורי התפוצץ איפשהו ביקום. באותו יום נשבעתי שאני לא מוותר על מה שסוף סוף הבנתי שהוא בכלל החלום האמיתי של חיי: להיות טבח.
הסיבה שתאריך גילוי המחלה בילד אנרגטי, היפר אקטיבי, תזזיתי וטורדני עד אין קץ – כפי שהייתי, לא מסמנת בעיניי תאריך בו אני מחלק את חיי ללפני ואחרי זו הסיבה שאני מאמין שמחלות ומכשולים הם חלק בלתי נפרד מהמסע שלנו בעולם. היכולת לקום אחרי המכה זה כוח העל האמיתי הראוי להערצה.
"מי שידע למחול ימחל לי על אהבתי" . לא יודע למה אבל למרות תחרות עזה זה עדיין המשפט הכי יפה שיש בשירה ישראלית.
סוסו אנד סאנס המקורי מרוטשילד נפתח ב4.12.16 והפך להיסטריה בן לילה. מעטים (אם בכלל) יודעים שהתוכנית העסקית בכלל נבנתה לפי דלי ניו יורקרי. מעדנייה יהודית עם פסטרמי וקורנדביף, קבנוס, הרינג וסרדינים. בחורף דמיינו לעצמנו עמדת מרק עוף עם קניידלך וקרפלעך שיוגשו לאורחי המקום מחצות ועד הבוקר כי אין יותר כיף ממרק עוף עם קניידלך אחרי לילה קשוח בברקפסט קלאב. זה היה בערך ארבע לפנות בוקר וישבנו במשרד של המועדון ואמרנו לעצמנו שבעצם המבורגר זה רעיון נפלא. בבוקר כבר הייתה תוכנית עסקית ובמשך שלושה חודשים פיתחנו לחמנייה קסומה בעזרת אלי אברהם האופה של לחמא ובעזרת מיט מרקט בחרנו בדיוק את מרכיבי הבשר. מודה שלפעמים מדגדגת בי המחשבה על דוכן של אוכל יהודי מזרח אירופאי אפרפר.
שירנקה ואני נהגנו עד בוא התאומים לעולם לקחת שמנת חמוצה ולהאכיל בחצות חתולי רחוב בעזרת צ'ופסטיקס. אנחנו מתפללים שמישהו ימשיך בדרכנו.
לגולי בכלל קוראים מישמיש אבל מעולם לא הסתדרתי עם השם שלו והגולה על פניו פשוט זעקה את שמו המתוקן. לריי ומון רוב הזמן אני קורא גולי.
אין לי הרבה חברים והמעטים שיש לי, אני מאמין שהם לנצח, ואת זה- אומר בן אדם שמקועקע לו על היד "לנצח" באנגלית עם עט שמוחק את המילה כי אין דבר כזה נצח. במהלך השנים איבדתי חברים. חלקם נפטרו וחלקם נעלמו, חלקם התגלו כחלאות וחלקם כנראה חשבו שאני מנוול לא קטן. יש רק חבר אחד שאני מצטער שפגעתי בו. אולי הוא יסלח לי יום אחד ואולי לא.
פעם בניו יורק, 2012 נדמה לי, חבר חטף אלרגיה והתקשה בנשימה. חיש קל נסענו לצ'יינה טאון לקנות לו מדבקות מיוחדות שמדביקים על האף. כמובן, שקודם כל עצרנו לקנות מאתיים דאמפלינגס מטוגנים (שני מקומות הכי טובים בעיניי……..) ואיך אפשר בלי עצירה בפקין דק האוס במוט סטרייט ולאכול ברווז שלם קריספי ועסיסי עם הויסין ומלפפונים חמודים. לא אשגע אתכם עם כל הפרטים וטו מייק א לונג סטורי שורט מצאנו את עצמנו בדירה ששכרנו עושים אמבטייה עם סוסוני ים מיובשים שרכשנו בשוק בצ'יינה טאון. היו ימים בניו יורק.
ז'ואל רובישון אמנם כבר נפטר, אך בדייט הראשון של שירנקה ושלי אי שם בפריז התגנדרנו ברמות, קנינו בקבוק שמפנייה יוקרתי והשתכרנו מול האייפל, כשהשמש שקעה הגענו ללה אטלייה של רובישון אך מתברר שהקדמנו בחצי שעה. המארח הוביל אותנו לבר של המלון שבסמוך לכניסת המסעדה ושם ברמן שנלקח היישר מסרט פילם נואר מסתורי הכין לנו אינספור קוקטיילים מהפנטים. הבר הזה הפך לאחד הברים החביבים על שירנקה ועליי ואין ביקור בפריז שלא השתכרנו שם. וכן, הפירה של ז'ואל מושלם ובכלל האוכל טעים ברמות ולנצח אזכור את הקרבונרה בטן חזיר שלא הספקתי לטעום כי כמעט התעלפתי על הבר ושירנקה ואני נגררנו במטרו כמו זוג תמהוניים מאוהבים. לנצח תהיה לנו את פריז.
כל בוקר כשאני מתעורר אני אוהב ושונא את עצמי לסירוגין. מקווה שבעזרת המילים פה והאוזן הקשבת שלכם המאזן ישתנה.
האהבה תנצח
לקבלת עדכונים על פוסטים חדשים, הנחות, הטבות ותכנים שלא תראו בשום מקום אחר, הצטרפו לניוזלטר שלי!