כשגרנו בהוד"ש נסענו לטייל בצפון המון. בכל עלייה לגליל האהוב (וכיום המופגז והעצוב) הילדים היו מבקשים פיתה דרוזית עם לאבנה וזעתר.
אני הוספתי לעצמי גם בורגול וסחוג חריף (זו הייתה תחנת חובה לשבירת קיטו).
לפני שנה נסעתי לשמשית (עוד לפני שהעלתי על דעתי שבתוך שנה אהפוך לתושב העמק בעצמי) לסיור ליקוט.
כל היער היה גן עדן למלקטים ובין האספרגוס בר לגדילנים התחבא לו האזוב. בסוף הסיור נסעתי לשוק המאולתר בין ציפורי לשמשית וקניתי צרור אזוב ענקי.
לפני שבועיים מצאתי אצל סעדי הירקן בזרזיר צרור אזוב עצום. מחציתו הפך לתשרית שמן זעתר (ללא חימום אלא רק בהשרייה)
שזו תרופת פלא. לא פחות.
את מה שנותר תליתי בגינה לייבוש למשך שבועיים בערך. איך יודעים שזה מספיק? העלים יבשים וכשמוללים אותם בין האצבעות הם הופכים לאבקה.
זעתר ביתי
המרכיבים:
2 כוסות עלי זעתר מיובשים
חצי כוס שמן זית
שתי כפות סומק
1/4 כוס שומשום קלוי
1 כפית מלח ואם מרגישים צורך עוד שלוק שמן זית
אופן ההכנה:
לוקחים בערך שתי כוסות עלים מיובשים וממוללים אותם לאיזה מרק שבא לכם.
אפשר במעבד מזון אפשר ביד ואפשר בעלי ומכתש.
מוסיפים שמן זית, סומק, שומשום קלוי, מלח ואם מרגישים צורך עוד שלוק שמן זית.
מערבבים היטב ומעבירים לצנצנת.
בבלוג תוכלו למצוא גם מתכונים משלימים ללאבנה ביתית וללאפה קיטוגנית













